פטנטים על המצאות של איל ארציאלי

פטנט הינו בלעדיות לתקופת זמן מוגבלת שמעניקה מדינה לממציא לעשות שימוש בהמצאתו. פטנט אינו המצאה, כפי שנהוג להשתמש בשפת יום-יום, אלא זכות לשימוש בלעדי בהמצאה.

הבלעדיות כוללת למשל את הזכות לשימוש בהמצאה, ייצורה, שיווקה יבואה לתחומי המדינה שהעניקה את הפטנט, והצעתה למכירה.

נניח שההמצאה היא בורג מסוג מסוים, אזי השימוש באותו בורג, כמו למשל שילובו בהתקנים מכניים, אסור ללא הסכמת בעל הפטנט. כלל זה חל גם על הייצור, השיווק והיבוא של הבורג.

 

למונופול יש שני סייגים – הראשון הוא שהמונופול ניתן לתקופת זמן מוגבלת, והשני הוא שהמונופול לא מוחלט, אבל זה נושא לדיון אחר.

במתן המונופול יש מעין חוזה בין הממציא למדינה מעניקת הפטנט. בהעניקה פטנט המדינה מחייבת את הממציא לתת פומבי להמצאתו, וזאת על מנת שלא לשים מחסום בפני הקידמה, ומצד שני המדינה מפצה את הממציא בהעניקה לו בלעדיות על המצאתו לתקופת זמן מוגבלת.

מצד אחד המונופול מספיק ארוך על מנת מצד אחד שתהיה שהות בידי הממציא ליהנות מפירות המצאתו, ומצד שני ברגע שתקופת המונופול מגיעה לקיצה, ההמצאה הופכת לנחלת הכלל, וכל אחד יכול לעשות בה שימוש מבלי לקבל את רשותו של בעל ההמצאה.

פטנט מעניק למעשה זכות קניינית מוגבלת - הוא יכול להיות בתוקף זמן מוגבל, וגם זכותו של בעל הפטנט לעניין גבולות השימוש בהמצאה נשואת הפטנט מוגבלת. לצורך השוואה, בקניין מוחשי הבעלות אינה מוגבלת בזמן. אדם יכול להיות בעל מגרש במשך כל חייו, ואפילו להורישו לצאצאיו.

במדינת ישראל כמו במרבית מדינות העולם פטנט יכול להיות בתוקף עד עשרים שנה מיום בו הוגשה בקשה לפטנט על המצאה זו, ובתנאי שבעל הפטנט שילם את האגרות לעניין זה. יחד עם זאת, לגבי המצאות בתחום התרופות תקופה זו עשויה להיות ארוכה יותר, וזאת בשל ההבנה שגילה המחוקק לכך שזמן הפיתוח של תרופה וקבלת רישיון לשיווקה עשוי להיות ארוך, דבר שמשאיר בידי בעל ההמצאה זמן קצר מדי ליהנות מפירות המצאתו.

​

(נכתב על ידי ראובן ברמן 01/01/2006)